עיוורון להשלכות החלוקתיות

רשימה זו שפירסמתי עם עמיתתי יופי תירוש,  פורסמה בהארץ בגדסה מקוצרת (בכותרת "קצב והמדרון החלקלק") בשבוע שעבר. אגב, הפנו את תשומת לבי אחרי פרסומה לכך שכשמדבר בעובדי מדינה, בית דין משמעתי יכול לשלול או להגביל את הפנסיה שלהם. למותר לציין שאני מתנגד מהסיבות המפורטות גם לכך.

צפי סער, עיתונאית שאנחנו מעריכים, מותחת ביקורת על הפנסיה שנשיא המדינה לשעבר, משה קצב, ימשיך לקבל – 47,000 שקלים לחודש על אף שהורשע באונס ("הבלוג הפוליטי שלא נכתב", "הארץ" 29.3) וטוענת ש"העוול זועק לשמים" ושהשכל הישר מבקש למנוע תשלום זה. 

אנו מבקשים להצביע על הסכנה בגישה זו. פנסיה היא חלק מזכותו של אדם לביטחון סוציאלי, זכות אדם בסיסית המוכרת במשפט הישראלי ובמשפט הבינלאומי, וזכות חוזית-ביטוחית. נכון שלא כולם נהנים מפנסיה, ודאי לא מפנסיה גבוהה כמו זו של קצב, אך ההצעה לשלול את הפנסיה מאדם שהורשע בעבירה פלילית חותרת תחת הרעיון שלפיו עבריין נענש על העבירה שביצע, ואין לשלול ממנו זכויות נוספות. אפשר להצדיק את שלילת זכויות היתר של קצב כנשיא לשעבר (לשכה וצוות), אך לא את הפנסיה.

יתרה מזאת, יצירת נורמה שעל פיה לגיטימי לשלול את הפנסיה למורשעים בעבירה פלילית, תפגע בעיקר באוכלוסיות מוחלשות. בהתחשב בחתך הסוציו-אקונומי והעדתי של המורשעים בפלילים בישראל, נורמה כזאת תפגע בעיקר באוכלוסיות עניות ובציבור המזרחי והערבי. זוהי משמעותה החלוקתית.  זאת ועוד, רוב האסירים הם גברים – מדוע להעניש את בנות זוגם וילדיהם? הרי רוב הנשים משתכרות פחות מהגברים והן תלויות בפרנסה של בני זוגן.

בשם הרגישות לפגיעה בנשים מביעה הצעתה של סער, לצערנו, עיורון לשאלות אחרות של צדק, והעדר שקילה של התוצאות ארוכות הטווח של ההצעה והשלכותיה על זכויות אדם. הצעות להחמיר בענישה ולאפשר שלילת זכויות (כמו פנסיה) למי שהורשע בפלילים מוצעות כביכול בשם הרצון להגן על נשים. אכן חשוב לא להפקיר נשים וחשוב לעמוד על כך שעברייני מין יתנו את הדין על מעשיהם. אבל דווקא מחשבה פמיניסטית צריכה להיות מודעת לכך, שאין לשלול  זכויות של מורשעים פרט למה שמתחייב מהעונש הפלילי. יש לשקול את ההשלכות של הצעות כאלה על אוכלוסיות מוחלשות וקשות-יום, ואז יתברר שהגדלת כוחה העונשי של המדינה והשימוש שייעשה בכוח זה עלולים שלא לעלות בקנה אחד עם ערכים פמיניסטיים.

בשם הרצון לאכוף את החוק נגד עברייני מין עלולה התנועה הפמיניסטית לחזק את כוחה של המדינה הפאטריארכלית, כוח שהמחשבה הפמניסטית ספקנית לגבי הפעלתו הצודקת. אין משמעות הדבר שיש לנטוש את כוחה המעניש של המדינה ולא לפנות אליו. אך דרושות זהירות ומחשבה ארוכת טווח, שמביאה בחשבון השלכות חלוקתיות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אפריל 15, 2011 בשעה 5:16 am

    הזדמן לי כבר לכתוב על כך תגובה בפוסט של נעמה כרמי שראתה בזכות לפנסיה פגיעה בזכות יסוד של ביטחון סוציאלי. הנושא מורכב הרבה יותר. גם הזכות לפיצויי פיטורים לעתים רחוקות אמנם נשללת בשל התנהגות רעה במיוחד ואכן גם גימלה לעובדי מדינה עלולה במקרים מסויימים להישלל.

    לשם המחשה-אין שום בעיה להגיש תביעת נזיקין נגד קצב בגין מעשיו ולעקל לשם הבטחת התביעה גם כספי פנסיה עתידית שלו-עד לגובה הסכום הפטור מעיקול לפי חוק הגנת השכר.הזכות הסוציאלית המוגנת מצומצמת בהרבה מהזכות לפנסיה.

    הזכות לפנסיה ריכה להיות מוגנת כזכות קניין. הטעם לכך הוא שבעיקרה ,ביחס לרוב החברים בקרנות הפנסיה [להבדיל מפנסיה תקציבית] מדובר בחיסכון שנצבר במשך שנים רבות למטרה זו. שלילת פנסיה משמעה הפקעת קנינו של אדם. זה לא חל במקרה של פנסיה תקציבית ששם לא מדובר בחיסכון אולם עובד הנהנה ממנה ויתר על האפשרות לרכוש פנסיה צוברת בקרן אחרת ולכן השימוש במכשיר של פגיעה בפנסיה צריך להיות נדיר.

  •   ביום אפריל 15, 2011 בשעה 5:31 am

    זה נכון שפגיעה בפנסיה היא דבר חמור ביותר. אבל כמה עובדי מדינה בכירים אנסו סדרתית? צריך לצמצם את הפגיעה אך ורק למקרים החמורים שגורמים לציבור להתחלחל ממעשי הבכירים שמועסקים על ידי המדינה.
    לא כל עובד מדינה שהורשע במשהו צריך להיפגע. רק משרות בכירות, ורק בעבירות מסוימות.
    צריך לזכור שקצב ניצל את ממונו הרב כדי לשכור יחצנים, פרקליטי-צמרת וחברת חקירות. אני לא חושב שזו היתה מטרת הפנסיה שלו, נכון?

  •   ביום אפריל 15, 2011 בשעה 10:24 am

    פנסיה בגובה של 47 א' ש"ח בחודש היא לגמרי זכות יתר שהוקנתה לקצב אך ורק בזכות המעמד הציבורי אליו הגיע. עובדי מדינה, גם אחרי עשרות שנים של שירות, לא מגיעים לסכומי פנסיה כאלו, ללא קשר למסלול – צוברת או תקציבית. לכן, הפתרון האתי פה, לדעתי, הוא להוריד את גובה הפנסיה שלו לגובה הממוצע בשירות המדינה. כי כל מה שמעבר לכך, הוא זכות יתר בדיוק כמו הלשכה והצוות.

  •   ביום אפריל 15, 2011 בשעה 3:07 pm

    ביחס לכל התשובות: אני נגד לפתוח את הפתח (שכבר קיים במידה מסויימת) של ענישה מעבר לעונש הפלילי הקבוע, של שלילת זכויות מעבר לנדרש מהענישה ובוודאי של פגיעה בפנסיה. ההשלכות העקרוניות והתקדימיןת מסוכנות מהסיבות המוסברות בפוסט.

  •   ביום אפריל 19, 2011 בשעה 8:18 pm

    שלום!
    אני אוהב מאוד את הבלוג, ובייחוד את העיסוק בנושאי להט"ב ובזכויות האדם בשטחים, ולמרות שכבר יצא לי לקרוא אי אלו פוסטים – זוהי תגובתי הראשונה. אולי מפני שלרוב אתה מוציא לי את המילים מהפה, כמו שאומרים.

    מכותרת המאמר אני מבין שהחשש העיקרי שלך הוא מפני מדרון חלקלק שיוביל לפגיעה בזכויות סוציאליות של עובדים. אני חושב שפנסיה שצבר עובד במשך שנים לזקנתו היא קניינו ממש כשם ששכרו החודשי הוא קניינו, וודאי שאין לפגוע בה פגיעה אוטומטית עם כל הרשעה. פחות ברורים לי הטיעונים בדבר הדינמיקה של המדרון החלקלק, ולגביהם הייתי רוצה לשאול ולהעיר:

    1. ההבחנה בין העונש הקבוע הפלילי לבין שאר ההגבלות שעשויות להתווסף למורשע (ובינהן קלון, פגיעה במוניטין הציבורי, שלילת זכויות יתר, ועוד) לא ברורה לי, בייחוד שבמערכת המשפט הישראלית נהוג לכלול בשיקול הדעת גם עניינים שמעבר לחוק היבש ולעונשים הנקובים בו, כמו למשל השלכות חיצוניות הצפויות למורשע (סיום הקריירה הציבורית של פוליטיקאי למשל) או נזקים שכבר נגרמו טרם ההרשעה. כל עוד לא מדובר בעונש המוחל רטרואקטיבית, אלא בהגבלה שעמדה לנגד עיניהם של השופטים במתן גזר הדין – איך ניתן לומר מהו העונש ה"קבוע" ומהי תוספת?

    2. בעיני נעשה שימוש לשוני במילה "פנסיה" לתיאור מושגים שונים מהותית: האחד הוא הכסף שחוסך אדם לפרישתו במשך שנים, והשני הוא המענק החודשי שנותנת המדינה למי שהיווה במשך שבע שנים את ה"אזרח מספר אחת" שלה, ושלמעשה הייצוגיות שבו לא פגה בתום הקדנציה, ודה-פקטו עודנו מהווה דמות משמעותית המעורה במרחב הציבורי – או לפחות כך ראוי שתיהיה. מדובר הן באקט הצהרתי בו המדינה מוקירה תודה, והן בשיקול פרקטי שיאפשר לנשיא בדימוס להמשיך את פעילותו הממלכתית מבלי לעבוד למחייתו כלוביסט, יועץ, או כל תפקיד אחר שהרבה בעלי הון היו שמחים לשלם עבורו בנדיבות… אולי כדאי באמת למצוא להחליף את המילה "פנסיה" בהקשר זה, במונח שידגיש את ההבנחה.

    3. אני מתקשה לראות מניין עשויה להגיע הגלישה במדרון החלקלק, מפני שהמוטיבציה להצעה המדוברת באה מהכיוון הפרסונאלי, ומהבושה המתעוררת למראה המדינה נוהגת כלפי קצב בנדיבות, ואינה לקוחה מכוונה להוסיף למאסר גם ענישה כספית בפני עצמה. אגב, הייתי רוצה לציין שהמניע הפרסונאלי להצעה זו הוא לגיטימי, בניגוד למשל להחלטה לשלול את הפנסיה של עזמי בשארה, כיוון שבמקרה של בשארה המוטיבציה לרעיון הייתה להרע עם דובר כריזמטי שנשא מעל בימת הכנסת דברים שאינם ערבים לאוזן היהודי הטיפוסי ועבירותיו לכאורה היוו רק טירוץ – ואילו במקרה של קצב, המוטיבציה נובעת מעצם העבירה גופה.

    חג שמח!
    ליר בהק

  •   ביום אפריל 20, 2011 בשעה 9:49 am

    ראשית תודה!
    לגוף העניין
    1. נכון שהגבול לא תמיד ברור אך יש ענישה הקבועה בחוק (מאסר או קנס) ויש שלילת זכויות מעבר לכך. בעיני חשוב להקפיד לא לפגוע בזכויות מעבר לנדרש מהענישה. כפי שלא מענים את קצב כי עינוי הוא פגיעה בזכויות אדם שלא נדרשת מהענישה כך אין פוגעים בזכויות סוציאליות
    2. הלשכה, העוזרים, כל אלו הן הטבות יתר למילוי תפקידו כנשיא לשעבר. נכון שבמידה מסוימת גם הפנסיה, אך זו פנסיה – תחשוב על נשיא שבסיום כהונה הוא בגיל פרישה (תופעה נפוצה) וכמו בהרבה אם לא רוב המקרים הפנסיה משקפת בעקרון את השכר הקודם. זה בעיני הבדל מהותי
    3. חוקים לגוף אדם הם דבר רע ופסול בין אם זה בשארה או קצב. מנגד חוק תקדימי כללי בנושא מסוכן מהסיבות שהסברתי

  •   ביום מאי 4, 2011 בשעה 1:14 pm

    אם אני מבין נכון את הסב טקסט של המאמר אז הוא בעצם מאמר אנרכיסטי שמביע תמיכה (או אם תרצה, התנגדות לפגיעה) בפושעים, רובם בעשירונים התחתונים, שפועלים נגד העשירונים העליונים.

    הבעיה עם משפטים כמו
    "יצירת נורמה שעל פיה לגיטימי לשלול את הפנסיה למורשעים בעבירה פלילית, תפגע בעיקר באוכלוסיות מוחלשות. בהתחשב בחתך הסוציו-אקונומי והעדתי של המורשעים בפלילים בישראל, נורמה כזאת תפגע בעיקר באוכלוסיות עניות ובציבור המזרחי והערבי."

    היא שאפשר באותה המידה להגיד אותם על כל ענישה של פושעים, כי זה בדיוק מה שאתה אומר, שהפושעים שייכים לאוכלוסיות מוחלשות ולכן פגיעה בפושעים היא פגיעה בשכבות המוחלשות.

    זה כמובן חל גם על נשות הפושעים, שהרי אם נפריע לפושעים לפעול אז נצמצם כמובן את ההכנסה של משקי הבית שלהם..

    הנקודה שאת כל האמירה הזו אפשר היה לצמצם לפסקה הראשונה במאמר, ולהקדיש את יתרתו להנמקה של הפסקה השערורייתית הזאת. במקום זאת נשארנו עם אמירה פרובוקטיבית שמתפרשת על פני מאמר שלם ולא מנומקת זולת רמזים ליודעות ח"ן ("המחשבה הפמיניסטית").

    אני מציע שתכתוב מאמר נוסף ובו תסביר כיצד אתה מציע להגביר את ההרתעה כלפי עברייני המין על מנת לצמצם את מספרן של עבירות המין בישראל, מה שללא ספק עולה בקנה אחד עם "המחשבה הפמיניסטית".

  •   ביום מאי 4, 2011 בשעה 6:11 pm

    היי איל
    אחרי הרבה זמן שלא יצא לי להגיב פה:
    לרוב אני מסכים איתך, אבל לא הפעם. כל זכות מוגבלת, ולא ייתכן שאנס סדרתי – נשיא או עובד ציבור פשוט – יהנה מהנדיבות (הכפויה) שלנו כמשלמי מסים. לי נראה שמקרי קיצון לא הופכים כל כך מהר לנורמה, וגם אם יש מדרון חלקלק מסוים, הרי שאבולוציה לוקחת זמן, וממילא ניתן ליצור מנגנוני פגיעה מידתיים (לשיטתי, כמובן) נוספים, או כמו שאמר חשין בעניין ה"אנטי מחיקון" – לכל קונץ יש אנטי-קונץ.

    אם ישנם עניינים אחרים שבעטיים לא ראוי לפגוע בפנסיה של עובד ציבור – וביניהם, כנראה, דיני העבודה שנעשו ונעשים במקרים רבים לאות מתה – הרי שהיעדר האכיפה בתחום אינה רלוונטית, מקוממת ככל שתהא.

    עובד ציבור כה בכיר מכהן מכח אמון הציבור (או באופן עקיף מכח הצבעת הכנסת), ונדמה לי שמקרה כזה, שראוי לגינוי בכל קנה מידה, יהווה גילוי רחמנות מפליגה כלפי אכזרים שבלשון המעטה לא ממש שמים פס על הסביבה הקרובה, קל וחומר על הציבור.

    בחיי שאני לא מבין מה כל כך מוגזם בציפייה לכך שעובד ציבור לא יעבור עבירות פליליות, ובפרט עבירות מין, ועוד מה"משפחה" שבה לא נהוג לעצור באדום. מה, הרף הזה כל כך גבוה למשרתי ציבור שאינו סביר?

  •   ביום מאי 10, 2011 בשעה 9:50 pm

    ניצן
    שמח לראותך שוב
    לגוף העניין כבר התייחסתי ואני לא רואה טעם לחזור – יש ענישה פלילית על העבירה – בזכויות מעבר לכך אין לפגוע – וזו עמדה עקרונית. הציפיה שאתה מדבר עליה- לא מצדיקה פריצה של העקרון וכבר הסברתי את הסכנה בכך.

  •   ביום מאי 10, 2011 בשעה 9:53 pm

    דוד
    יש ענישה פלילית שנכון שיש לה גם השלכות חלוקתיות אך היא תחומה, ויש כל מיני רעיונות של שלילת זכויות מעבר לה שלהן הובעה ההתנגדות העקרונית.

  •   ביום אוגוסט 3, 2011 בשעה 12:09 am

    ממש יפה מצידם של שוכני הכנסת, שעושים טובה ונזכרים להתעסק בענייני פנסיה. לפני כמה שנים הפריטו את הקרנות ופגעו בחסכונות הפנסיוניים של הרבה מאוד אנשים, וחשפו אותם להימורים בבורסה. כל המהומה סביב אילן בן-דב/בן-חוב עכשיו היא שהחברה שלו לוותה (באמצעות אג"ח) כספים, ועכשיו וואלה, לא בא לו להחזיר. בא לו במקום זה, למשל, לבנות אחוזה בכפר שמריהו. ואף פוליטיקאי חוץ משלי יחימוביץ' לא קם מהכיסא ואמר "עד פה". אפילו ברשימת הדרישות שהאוהליסטים – שאני דווקא מעריכה – לא הייתה התייחסות לנושא הזה.

    אבל כנראה שהפנסיה שלנו זה לא נושא סקסי ופופוליסטי עבורם כמו הפנסיה של קצב.

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*