המשתה – אייל גרוס

הקשר הראשון שיצרתי עם דניאל רוגוב היה לפני כעשור, בצורת מכתב של מעריץ. יום אחד תוך שיטוט באינטרנט  נתקלתי באתר שלו שרק התחיל לפעול אז, הפורום אפילו לא היה עדיין פעיל. מאחר ואהבתי עד מאוד לקרוא את בקורות המסעדות שלו, שהיו כתובות בשנינות ומתוך ידע רב וכבוד רב לאוכל, כתבתי לו דרך כתובת שהופיעה בפורום אי-מייל ברוח זו. כעבור זמן לא רב הגיעה תשובה. "עשית את יומי" הוא כתב (באנגלית כמובן, תמיד), "גם למבקרי מסעדות ויין יש אגו". בערך באותו זמן התחיל פורום היין והאוכל של האתר  להיות פעיל. היה זה מקור בלתי נדלה למידע על אוכל ויין. רוגוב ענה לשאלות תוך כמה דקות – אם לא שניות – מהרגע שנשאלו. השילוב של יכולת הכתיבה השנונה, הידע הרחב, יחד עם ההתמסרות להנאות  החיים, שלוו במחשבה על המשמעות החברתית, התרבותית וההיסטורית של יין ואוכל – כפי שהעיד על עצמו רוגוב בהספד שכתב לעצמו בפורום שלו – עשתה את הקריאה ברשימותיו של רוגוב ב"הארץ" ובפורום לחוויה יוצאת דופן. הפורום נתן לרוגוב חופש רב, לעתים אולי רב מדי, מעבר למגבלת ה"אינצ'ים", כפי שהוא נהג לכנותה,  שהייתה לו בעיתון. תמיד היו לו סיפורים מרתקים לספר, כאשר לעתים קשה היה לדעת היכן הגבול בין המציאות ובין הדמיון.

זמן קצר אחר תחילת ההתכתבות שלנו, פגשתי אותו לראשונה, במקום שהיה אהוב עליו, בית הקפה של קום איל פו ברחוב דיזינגוף. אחר כך פגשתי אותו פעמים רבות בטעימות שונות, לרבות טעימות שהתארגנו דרך הפורום שלו באינטרנט. הייתה זו תקופה בה למדתי באופן אינטנסיבי על יין וגם הכרתי דרך הפורום כמה אנשים שהפכו לחברים טובים שילוו אותי כל חיי.

מרוגוב למדתי את המשמעת של לכתוב רשמי טעימה מכל יין שאני טועם או שותה. ההרגל התרחב לרשימות לא רק על יינות אלא גם על אוכל, ופנקסים שחורים קטנים הנמצאים בביתי מעידים על כך. ממנו הבנתי שרק משמעת כזו תכריח אותי להבין מה היה ביין שטעמתי, למה אהבתי (או לא אהבתי אותו), לאבחן אותו מיינות אחרים, ולחזור להתרשמות שלי בעתיד. אין ספק שכתיבתו הייתה ההשראה לפעם הראשונה שכתבתי על ההצטלבות של יין, חברה ופוליטיקה – ברשימה על אזור היין של דרום אפריקה שהתפרסמה בהארץ, ולרשימות אחרות שכתבתי להנאתי על הנושא מעת לעת, בייחוד על טיולים באזורי יין והיינות שטעמנו שם. הטיול הרציני הראשון מהסוג הזה היה בשנת 2002 לבורגונדי. התייעצתי עם רוגוב להיכן כדאי לנסוע והוא המליץ על אזור זה ועל יקבים שכדאי לבקר בהם.

סיפור חייו של רוגוב כלל נדודים בין מספר יבשות. אמנם היה בעל מבטא אמריקאי כבד, אך יותר מכל הזדהה עם אירופה. אין זה סוד ששמו האמיתי היה דיוויד ג'רוף. הרבה פרטיים הוא השאיר מסתוריים. אבל תמיד היה בו משהו גדול מהחיים. נוכחות של העולם האירופאי הישן שהשתלבה בדרכה הייחודית ב"לבנט". כתיבה אינטלקטואלית ודיון שהוא ניהל יותר מפעם אחת בפורום על השאלה המוסרית, שנשארה פתוחה, של כתיבה על אוכל ויין בעולם בו רבים רעבים ללחם. הדוניזם בלתי מתפשר לצד עקרונות בלתי מתפשרים, או מתפשרים רק במעט: רוגוב כתב על יינות שיוצרו בהתנחלויות בשטחים, אך סירב לבקר ביקבים שנמצאו שם. כל זה לווה במודעות ודיון פתוח שהפורום אפשר לו בשאלות שכל הדילמות האלו מעלות.

"רוגוב"  כפי שהוא אהב שקוראים לו (לעולם לא "מר רוגוב") היה בוודאי מעריך את העובדה שפתחנו לזכרו בקבוק של היין האהוב עליו – שמפניה. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.

הרשימה פורסמה גם בסלונה