יום לזכר זכויות האדם

רשימה שלי  בעקבות הריגתו של מוסטפא תמימי בנבי סאלח, בזמן שבתל-אביב צוין יום זכויות האדם, התפרסמה הבוקר בהארץ בעברית ובאנגלית. (אגב לחדי העין וההגהה, המילה "מלשאר" לפני המילה "אזרחיה"  בנוסח העברי היא תוספת מיותרת שלא היתה צריכה להכנס בעריכה…).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום דצמבר 11, 2011 בשעה 2:28 pm

    תודה שכתבת.
    הייתי מצטרף למילים המסיימות – "נדרשת עכשיו חקירה מיידית ויסודית, שתהיה שונה מאלה שנחשפנו אליהן עד כה" – אם הייתי מאמין שזה עוד אפשרי.

  •   ביום דצמבר 11, 2011 בשעה 3:50 pm

    כן אפשר לומר "אשרי המאמין". בכל מקרה בטווח הקצר צריך לדרוש חקירה כזו, בטווח הרחב יותר כמובן שההרג הזה הוא חלק מהתמונה הגדולה יותר שניסיתי לשרטט…

  •   ביום דצמבר 11, 2011 בשעה 7:38 pm

    מהשורה האחרונה, ומתיאור כשלי משטרת ש"י, מתעורר הרושם שמדובר במערכות שכושלות, ולא במערכות שממלאות את תכליתן.
    הרחבתי בשאה בטרחנות מה כאן…

    http://www.haokets.org/2011/10/19/%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%A6%D7%94%D7%9C-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%94/

  •   ביום דצמבר 12, 2011 בשעה 6:04 am

    "באפריל האחרון התחייב הפרקליט הצבאי הראשי לבג"ץ כי מעתה, בכל מקרה שייהרג אזרח בפעולות צה"ל בגדה תיפתח מיד חקירת מצ"ח".

    איל גרוס אמנם הקפיד להבחין ביו נתינים שאינם אזרחים לביו אזרחי המדינה הכובשת בכל הנוגע לאוכלוסיה חשופה, אך גם הפורעים הציונים – בדיון שתועלתו היחידה היא ערעור לגיטימיות הזרוע השיפוטית של המשטר הציוני – מיהרו ואימצו אותה לצרכיהם.

    בתחקירו של חיים לוינסון (עורך הארץ אלוף בן בחר לתייג אותו תחת משפט ופלילים ולא תחת מדיני בטחוני, ובכך תרם את חלקו לפרופגנדה הציונית) נכתב: "ביניש הצביעה על כך שהתיק [בנושא רצח הילדה עביר עראמיו] לא טופל לאלתר ולא ננקטו בו פעולות חקירה בסיסיות. שוב ושוב היא שלחה את שוטרי המחוז להשלים את החקירה, אך בסופו של דבר, בשל הזמן שעבר, קבעה כי לא ניתן להעמיד את שוטרי מג"ב לדין".
    http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1587226

    קובע איל גרוס (בכותרת מאמרו ובהמשך): איש אינו נותן את הדין. אך הקביעה נשארה הצהרה – בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. המקרה של עראמין, כמו הרג המפגין באסם אבו-רחמה, שאיש לא נתן עליו עדיין את הדין, צריכים להיות תמרורי אזהרה לכותבים בכלל ולמומחי משפט בינ"ל בפרט בכל הנוגע ללגיטימיות בגצ – עלה התאנה האחרון המאפשר לגורמים מסויימים (למשל אלוף בן, למשל רות גביזון) להצהיר על המדינה הציונית כעל מדינה יהודית ודמוקרטית.

    בכל מקרה בטווח הקצר צריך לדרוש חקירה כזו, בטווח הרחב יותר יש להשתמש בקרקס שהתנהל בבגצ לצלילי מוסיקה קלאסית (כפי שתואר ע"י נורית אחלנן פלד – בית המשפט אינו משתתף בצער, העוקץ) ולהוסיף גם את ביניש לרשימת המסייעים ברצח. ערעור על לגיטימיות בגצ בפרט והמשטר הציוני בכלל הוא הדרך היחידה שהותירו לנו הציונים על מנת למנוע את הרצח הבא.

  •   ביום דצמבר 12, 2011 בשעה 6:17 am

    כושלות לחקור אך יש אני חושב אמת רבה בדבריך…

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*