הפרטת המימון: על האגרות החדשות בסניגוריה הציבורית

הרשימה פורסמה (בגרסה מקוצרת מעט) בהארץ בכותרת "התקדימים נכשלו"

כבר בשנת 1990 קבע בית המשפט העליון שזכותו של נאשם להיות מיוצג בהליך פלילי בפני בית משפט היא זכות חשובה ויסודית, בפרט כאשר מדובר בנאשם שאם יורשע בדין עלול לאבד את חירותו האישית. זכות זו היא ביסוד הרעיון של סנגוריה ציבורית, ואת שאלת האגרות בגין ייצוג יש לבחון לאורה.

אמנם החובה לתשלום אגרות עבור ייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית הייתה קיימת גם בעבר, אולם החידוש בתקנות הנוכחיות הוא הפיכתה לחובה גורפת בגין כל סוגי הייצוג של נאשמים או מערערים במשפטים פליליים (היא לא תחול בהליכים אחרים כגון הליכי מעצר). חידוש נוסף הוא בגובה התשלום – הסכומים שידרשו עבור חלק מההליכים, ייצוג בבית המשפט המחוזי וכן ערעור לבית המשפט העליון (1200 ₪) גבוהים ממה שנגבה בעבר.

אל תוך התקנות הוכנסו מנגנונים שבאים להקטין את הסכנה שהאגרות ייצרו מחסומי נגישות בפני נאשמים. אחד החשובים שבהם הוא הקביעה לפיה חובת התשלום מנותקת מזכות הייצוג: נאשמים ומערערים שלא ישלמו את האגרה ימשיכו ליהנות מייצוג של עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית. כמו כן, התקנות קובעות כי הסנגור הציבורי הארצי רשאי לקבוע הנחיות לעניין מתן פטור מחובת תשלום שיינתן במקרים חריגים שבהם בהתחשב בהכנסות, הרכוש, והחובות של המבקש, או בהתחשב בגילו, מצבו המשפחתי או בבריאותו, אין ביכולתו לשלמו. בהתאם הנחה הסנגור הארצי כי יש לתת פטור במקרים של זכאים להבטחת הכנסה, כאלו המקבלים עד שכר מינימום, פושטי רגל, קטינים חסרי משפחה תומכת, חיילים, מי שמצבם הבריאותי או הפיזי פוגע ביכולתם הכלכלית לשלם את האגרה ועוד.

פטורים אלו והאפשרות לתת הקלות הם חשובים, ועשויים אכן להקטין את יצירת חסמי הנגישות. אבל אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שקביעת אגרות בגין ייצוג על ידי סנגור, מהווה הפרטה חלקית של מימון הסנגוריה הציבורית. בקביעה על פיה חלק מהמימון של הייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית ימומן בתשלום מכיסו של הנאשם, ולא מהמימון הציבורי, יש מעבר (גם אם חלקי ומוגבל בשלב זה) ממימון שנעשה מכספי המסים הכלליים, שנאספים באופן פרוגרסיבי, לתשלום מהכיס, שהוא רגרסיבי באופיו.

בשלב זה מרוכך תהליך הפרטת המימון עקב מנגנוני הפטורים, אך הניסיון מתחומים אחרים מלמד כי גם ל"ריכוך" זה יש  גבולות. מנגנונים בירוקרטים עלולים להקשות על קבלת הפטורים, ויתרה מכך, הפטורים עלולים להישחק עם הזמן. כך למשל בתחום הבריאות, כאשר הוטלו תשלומי השתתפות על שירותים ותרופות שבסל התרופות הופעל תחילה פטור למקבלי הבטחת הכנסה, עד שזה בוטל במסגרת התכנית הכלכלית של שנת  2003 וכיום הנתונים מראים כי חולים רבים מוותרים על תרופות וטיפולים בגין תשלומים אלו. החשש עתה הוא שקביעת האגרות שנעשתה עלולה לעבור תהליכים דומים שייצרו מחסומי נגישות רחבים עוד יותר ועל כן יגבילו את הזכות לייצוג הולם בהליך הפלילי. כמו כן גם אם התקנות קבעו שאין באי התשלום כדי לפגוע בייצוגו של נאשם, הרי שכנגד לקוחות שלא ישלמו את האגרה יתגבש חוב שיועבר למרכז לגביית קנסות ואגרות. התוצאות האפשריות הן שנאשמים ומערערים עלולים להירתע מלבקש ייצוג בשל האגרות, או לקבל ייצוג ולהיקלע לחובות עקב כך. בכל מקרה, האגרות ייצרו נטל כלכלי נוסף על אוכלוסיות מוחלשות הפונות לסנגוריה הציבורית, גם אם המוחלשות ביותר יוכלו לקבל פטור. במובן זה יש לראות אותם כחלק מתהליך רחב יותר של הפרטה חלקית של המימון של מדינת הרווחה וכפוגעות בעקרון האוניברסאליות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום יוני 30, 2012 בשעה 8:56 pm

    נהנה לקרוא את ההסברים שלך בה"הארץ".

    יש משפט שלא הבנתי-בקביעה על פיה חלק מהמימון של הייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית ימומן בתשלום מכיסו של הנאשם, ולא מהמימון הציבורי, יש מעבר (גם אם חלקי ומוגבל בשלב זה) ממימון שנעשה מכספי המסים הכלליים, שנאספים באופן פרוגרסיבי, לתשלום מהכיס, שהוא רגרסיבי באופיו.

    מה הכוונה פרוגרסיבי ורגרסיבי בהקשר הזה?

    תודה רבה

  •   ביום יוני 30, 2012 בשעה 9:56 pm

    הסכומים של האגרה, בין 300 ל- 1200 ש"ח, נראים לי בסך הכל סמליים. אני מודע לכך שגם בהם יש כדי להרתיע נאשמים מלבקש ייצוג, ובמיוחד את החלשים ביותר עבורם נוסדה מלכתחילה הסנגוריה, שעשויים "ללכת על בטוח" ולא לבחור באופציה שעשויה גם לגבות מהם תשלום וגם לא לנצח את המשפט. ועדיין, הסכומים האלה רחוקים מאוד מעלות הייצוג המשפטי.

    וכיוון שכך, לא ברור לי למה בחר משרד המשפטים להנהיג אותם. האם באמת המטרה היא לחסוך בגירוד אותם אחוזים בודדים מהעלות? או שאולי מדובר בצעד ניסיוני לקראת מהלך המשך, שסופו ביטול הלכה למעשה של שירותי הייצוג הניתנים לכל דורש כיום, ובמקומם לבנות סנגוריה קטנה יותר שמייצגת בחינם רק את אותם ציבורים מוחלשים המופיעים בקריטריונים לפטור מאגרה?

    ושל מי היוזמה, אתה יודע?

  •   ביום יולי 4, 2012 בשעה 1:45 pm

    דורון – תודה – פרוגרסיבי במיסוי הוא יחסי להכנסה ובפרט בא להבטיח שלא יוטל נטל גדול יותר על עניים. מדרגות מס הן פרוגרסיביות – אחוז גבוה יותר מוטל על בעלי ההכנסה הגבוהה יותר. אבל הייתי אומר שאפילו אם לא היה אחוז גבוה יותר על בעלי ההכנסה הגבוהה יותר, הרי גם אם מדובר באחוז מההכנסה, הרי זה עדיין יחסי להכנסה. רגרסיבי – שלוקח באופן יחסי יותר להכנסתם מעניים, מה שיתרחש עכשיו, עם החריג של מקבלי הפטורים.

    בוא ניקח אדם שלא נכנס לפטור. הוא לא מקבל הבטחת הכנסה וכו'. הוא מרוויח 8000 ש"ח. עבורו אגרה של 1200 ש"ח על ייצוג בפשע במחוזי עם סכנת עונש חמור היא 15% מהכנסתו החודשית. עבור האדם שמרוויח 16,000 ש"ח זה 7.5% מהכנסתו החודשית. על כן זה רגרסיבי כי זה מטיל נטל מימוני בלתי מידתי וגדול יותר על העני. פטורים וכו' לא פותרים את הבעיה אם כי מרכככים אותה/ המימון ממסים הוא להבנתי פרוגרסיבי כי הוא לוקח ממך משהו יחסי להכנסתך ולא מטיל על כך שהאחוז מההכנסה שלך שהולך למימון גדול יותר אלא ההפך.

  •   ביום יולי 4, 2012 בשעה 1:47 pm

    ליר, התשובה הרשמית היא שבעבר היו אגרות על רוב עילות הייצוג, כיום נוצרו עילות ייצוג חדשות בלי אגרות והרוב (לרבות כאלו שנכנסו בעבר דרך עילות עם אגרה) כיום לא משלמים אגרות וזה דרך להחזיר זאת. לא יודע בדיוק של מי היוזמה. 1200 זה לא סמלי… בכל מקרה ראי דעה אחרת ואולי הסבר אחר ברשימה של איילת עז
    http://hatraklin.org/2012/07/02/sanegoria/

טרקבאקים

  • מאת על אגרות הסניגוריה « הטרקלין ביום יולי 2, 2012 בשעה 4:36 am

    […] חלקית של מימון הסניגוריה. כך, למשל, כתב אייל גרוס בפוסט שפירסם, כי המעבר ממימון ציבורי שנעשה מכספי המסים הכלליים, […]

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*