המטבח של עזה – בישול בצל חוסר בטחון תזונתי

במוסף הארץ כותבת רונית ורד על ספר הבישול החדש שמביא מתכונים וסיפורים מעזה. הספר הוא לא רק ספר בישול שנראה משובח (טרם בישלתי ממנו), הוא מביא גם את הסיפור של השפעות הסגר על האוכל בעזה. ביחד עם תמר פלדמן כתבתי רשימה קצרה שמופיעה בתחתית הכתבה המצויינת של רונית ורד, תחת הכותרת "שינויים בהרגלי הצריכה" ,שעוסקת במימד זה של הסיפור, כפי שעולה מהספר וממחקר שאנו עורכים. (פורסם גם באנגלית).

תמר פלדמן ואייל גרוס/ שינויים בהרגלי הצריכה

השפעות הסגר על עזה על המטבח נוכחות לאורך כל ספר הבישול העזתי. כמתואר בספר, מוצרי מזון מסוימים זמינים בתקופות מסוימות רק דרך המנהרות שבין עזה ומצרים, מה שמעלה את מחיריהם באופן ניכר. בין 2007 ל–2010 אסרה ישראל על כניסתם של מוצרי מזון שונים וסחורות בסיסיות אחרות, לפי נימוקים נעלמים, שבחלק מהמקרים הוזנו מאינטרסים כלכליים של מגדלי המזון בישראל. מוצרי המזון שהורשו לכניסה נכנסו לרשימת ה”מותרים”. כל השאר היו אסורים והחלוקה בין הרשימות היתה לרוב חסרת היגיון.

כך למשל, הכנסת כוסברה לעזה נאסרה, בעוד שזעתר הותר; בשר טרי לא נכנס ואילו בשר קפוא הותר. בתקופה מסוימת אורז היה מותר ופסטה נאסרה. רק תמיהתו של הסנטור ג’ון קרי, היום שר החוץ האמריקאי, על ההבחנה המשונה, הצליחה להציל את הפסטה מהרשימה השחורה. מדיניות הסגר השרירותית של ישראל יצרה חוסר ודאות ביחס לזמינותם של מוצרי מזון בסיסיים. אך כפי שאומר בספר הכלכלן העזתי עומר שבן, לא חסרונם של מוצרים הוא לב הבעיה, אלא חוסר היכולת של האוכלוסייה לקנות אותם.

היעדר כוח קנייה נובע מעלייה במחירי מוצרי המזון לצד ירידה בהכנסות. בעזה המסוגרת, ההגבלות על כניסה ויציאה של סחורות ומוצרי גלם ומניעת הגישה לאזורי חקלאות ודיג, המתוארות גם בספר, הביאו לקריסתה של התעשייה המקומית והעלו את רמת האבטלה ליותר מ–40% בשיאו של הסגר, ב–2009. שיעור האבטלה הגבוה ועליות המחירים פגעו ביכולת הקנייה של משפחות רבות בעזה והביאו לגידול אדיר בכמות הנזקקים לסיוע. כל אלו הביאו לפגיעה דרמטית בהרגלי צריכת המזון של תושבי עזה ולכך שכ–60% מהאוכלוסייה סבלו מחוסר ביטחון תזונתי. ביטחון תזונתי קיים ‏(לפי ההגדרות הבינלאומיות‏) כאשר לכל אדם יש נגישות למזון מזין ובטוח, בכמות מספקת בהתאם לצרכיו הגופניים, להעדפותיו ולנדרש לחיים פעילים ובריאים. כאשר לאדם יש מספיק אוכל על מנת לשרוד, אך לא מעבר לכך; כאשר מקור המזון שלו מצוי בתרומות ונוצרת תלות בסיוע; וכאשר נמנעת ממנו האפשרות לבחור מזון לפי העדפותיו – נשלל הביטחון התזונתי.

ראש סוכנות אונר”א בעזה מציין בספר ששיעור עצום מהאוכלוסייה היה מידרדר לרעב ללא הקצאת מזון מטעם הסוכנות. הוא מתאר מצב שבו משפחות מקטינות את מספר הארוחות שהן אוכלות ביום, מצמצמות את כמות המזון בכל ארוחה ומוותרות על מוצרי יסוד, בשל מחיריהם היקרים. התלות בסוכנויות הסיוע, כך עולה מהספר, משפיעה על שינוי בתזונה. הסוכנויות מפיצות יותר קמח לבן, ופחות את הדגנים המסורתיים יותר, כמו פריקי, בורגול ושעורה. מדיניות הסגר כוונה, על פי ישראל, למנוע התפתחות כלכלית מבלי לייצר משבר הומניטרי. כך עולה ממסמכים רשמיים שמתווים את מדיניות הסגר, שנחשפו בעקבות הליכי חופש מידע שניהלה עמותת "גישה". אחד המסמכים שנחשפו בעקבות ההליכים הוא מסמך "הקווים האדומים", אשר דבר קיומו התפרסם לראשונה בכתבת התחקיר של יותם פלדמן ואורי בלאו מיוני 2009, ובו מפורטת צריכת הקלוריות המינמלית הנדרשת להישרדות האוכלוסיה המקומית, וזאת כדי שלא תדרדר לרעב המוני, אשר יעורר ביקורת בינלאומית קשה. ואמנם, בזכות הסיוע אין בעזה רעב, אולם הסגר יצר בקרב האוכלוסייה המקומית תלות כרונית בתרומות, רמות מדאיגות של חוסר ביטחון תזונתי ושינויים של ממש בהרגלי הצריכה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום מרץ 23, 2013 בשעה 12:43 am

    הגדרה בעייתית של ביטחון תזונתי.

    "וכאשר נמנעת ממנו האפשרות לבחור מזון לפי העדפותיו…"

    כלומר שאם העדפותיו של אדם הם לאכול כל יום המבורגר, קולה וצ'יפס, והם אינם בנמצא ולעומת זאת יש שפע של מזון בריא אחר, אותו אדם סובל מחוסר ביטחון תזונתי הדורש התערבות של גופים בינלאומיים?

  •   ביום מרץ 23, 2013 בשעה 9:41 am

    מרתק! תודה 🙂

  •   ביום מרץ 23, 2013 בשעה 10:00 am

    הרצל: זו ההגדרה של FAO והיא כוללת מימד של העדפה אך גם מימד של אוכל מזין ובריא. העדפה היא כן חשובה כאן ומשקפת גם תרבות ועוד אבל אני חושב שעלית על נושא מעניין לתיזה:) המתח בין החלקים השונים של ההגדרה
    יוסףה תודה!

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*