גאווה בצל טראומה

רשימה שלי בהארץ לרגל יום הגאווה.  גם באנגלית. הרשימה שתוכננה מראש עברה שינויים לרגל האירועים האחרונים. אלו הפסקאות הפותחות שלה:

"הפרסום, רגע לפני מצעד הגאווה, על מעצר החשודים בקשר לרצח בבר־נוער ב-2009, מציף בקרב הקהילה הגאה את הטראומה הקשה ביותר שחוותה, ודווקא ביום חגה. זעזוע גדול נגרם עקב הרצח בקהילה ומחוצה לה, בפרט בשל היותו מופנה כלפי בני נוער במקום שהיה אמור להיות בטוח עבורם. בעידן שבו נוצרה לעתים האשליה כי באנו אל המנוחה והנחלה – הזכיר הרצח את קיומה של ההומופוביה. זו התבטאה לא רק ברצח עצמו, אלא גם בתגובות התמיכה בו ברשת, כמו גם בחשיפת הקשיים שבהם נתונים לעתים קרובות בני נוער לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים וביסקסואלים (להט”ב) עם משפחותיהם – קושי שבא לידי ביטוי קיצוני כשאחד הפצועים לא יכול היה לחזור לביתו אחרי האירוע, בשל החשיפה של נטייתו.

לנוכח הפרסומים על כך שהרצח לא היה כביכול “פשע שנאה”, אלא מבוסס על נקמה אישית, צריך לומר בזהירות – הנובעת מכך שבשעת כתיבת שורות אלו הפרטים טרם פורסמו – שאי אפשר לנתק ירי בלתי־מובחן על בני נוער להט”ב, גם אם בוצע על ידי מי ששנאתם נעוצה בהיסטוריה הפרטית שלהם, מהמבנים החברתיים של הומופוביה. לא דובר כאן בירי מכוון אישית על אדם, כי אם בירי בלתי מובחן שנראה על פניו שבא משנאה קבוצתית שאירועים שונים הציתו בקרב החשודים. רוצח שירה לכל עבר, לא רצה רק להרוג אדם ספציפי, אלא גם להרוג להט”ב כקבוצה, יהיה הטריגר שהוביל לרצח אשר יהיה, ונראה שקיומה של הומופוביה כתופעה חברתית נמצא ביסוד רצון זה."

הדברים מקבלים חשיבות לאור ההחלטה המקוממת להשהות את הליכי החקיקה של חוק שהיה אמור להבטיח פיצויים לנפגעי הברנוער, בגלל החקירה.

רשימות שפרסמתי כאן בעקבות הרצח:

להחריב דלת של כל ארון

סיבה לאופטימיות

על הומופוביה ליברלית ופולמוס האאוטינג

קרוע לב אך נושם

האמנם עוד יבואו ימים

הומופוביה ושנאת זרים במקרה של בן זוגו של ניר כץ

אומץ הוא לא העדר הפחד

1 באוגוסט 2009:  שנה אחרי הרצח בבר-נוער

שנתיים לרצח

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*